<h1>הבתים — שערי עבודת יום הכפורים שער ראשון</h1>
<h2>דף כב.</h2>
שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחד. ואע"פ שאינם שוין כשרים. לקח אחד מהם היום ואחד למחר כשרים. מת אחד מהם, אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני, ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל בתחילה. אם היה אותו שמת של שם, זה שעלה עליו השם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשני שבזוג ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה, שאין חטאת צבור מתה. פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם [וקרבו] ונמצאו הראשונים, ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה. וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו [וקרבו] הראשונים, וירעו השניים עד שיפלו בהם מום, שאין חטאת צבור מתה, לשון רבנו משה. המום שפוסל בשעיר המשתלח, אפילו מום עובר, וכן אם נעשה מחוסר זמן פסול, כגון שנשחטה אמו לחולה ביום הכפורים, ואסור לשחוט הבן באותו היום משום אותו ואת בנו. ואע"פ שלא היה נשחט, דחייתו להר זוהי שחיטתו.
